ההרפתקנים של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים


סקריבוניה אוראזיס


מקצוע: כוהנת להבות
גיל: 23


מראה חיצוני
סקריבוניה הצעירה היא נמוכה ושברירית למראה, בעלת שער בלונדי-אדמוני ארוך קלוע בקפידה לצמה, ובדרך כלל מוסתר היטב מאחורי ברדס הכמורה שהיא עוטה. עיניה אפורות בגוון הפלדה, מתאימות לארשת הנוקשה והקודרת שהיא עוטה תמיד על פניה (יש הטוענים כי היא מזכירה במראה החיצוני שלה את לוסילה, אם השושלת האגדית). סקריבוניה עוטה בדרך-כלל את הלבוש הלבן-זהוב המהודר של הכמורה הז'ראלית, ומעליו גלימה אדומה ארוכה עם שוליים זהובים, רקומים ברונות וסמלים המציינים את האל הזוהר וקדושיו. על צווארה תלויה תמיד שרשרת זהב מקסימה ויקרת ערך המעוצבת בדמות הכוכב של הכנסיה. סמל זה, באופן דומה, מעוצב גם על הכותר של מטה הקסמים שלה.
קולה של סקריבוניה הוא עצור, שקט ומאיים (בדומה מאד לזה של אביה, קסיוס), עד שהיא מתפרצת בנאום או הטפה, ואז היא מסוגלת לחצוב להבות בשפתה הרהוטה, ובקול נורא, צלול ומהדהד. היא דוברת תמיד בשפה גבוהה מאד, כאילו לקוחה הישר מכתבי הקודש - זאת הן בז'ראלית והן בהילאסיאנית.


תולדות חיים
סקריבוניה הינה בתו היחידה של קסיוס מאשתו, אשר נפרדה ממנו כבר לפני שנים רבות. סקריבוניה גדלה אצל אביה, אשר התעקש לגרור את בתו הצעירה אחריו בכדי שלא תשתחת בחברת אנשי דולתוסיאה. קסיוס, שיחסו לנשים הינו ברור למדי, מעולם לא "הנעים את הזמן" עבור בתו הצעירה, אותה היה מכה באכזריות כל אימת שהעלתה את חמתו. קסיוס רצה שבתו תהפוך ליצור רך נימוסין, כנוע וצייתני, המכירה במעמדה הנחות לעומת הגברים, אלא שסקריבוניה, אשר באופיה התקיף דמתה מאד לאביה עצמו, רק אגרה שנאה ומרירות כלפיו, וכאשר התקרב יום הולדתה ה 14, ואביה תכנן להשיאה לאחד מקציני הלגיון שלו בלא לשאול את דעתה, נמלטה מהבית, מצטרפת לשיירה של סוחרים.
במקרה או בכוונה, שמה סקריבוניה הצעירה את פניה אל העיר ההילאסיאנית אותה תעב אביה במיוחד: ויפסאריס, עירם של ההילאסיאנים מאמיני הזוהר (אמונה לה ולנושאיה בז קסיוס בכל מאודו). סקריבוניה, שעם הגעתה לעיר החלה לסבול ממחסור, לא נרתעה, ומצאה לעצמה עבודה כעוזרת לשמש כנסיה. נזיר זקן אשר ראה את הנערה החל לחבב אותה, ולימד אותה שיעורים בתיאולוגיה של ה-
Glimmering One, כאשר הוא פורט באומנות על תסכולה ומרירותה, ומספר לה כי הזוהר הטוב והקדוש הינו בדיוק ההיפך מכל מה שמייצגים הילאסיאס ובכיריה המושחתים, ביחוד אביה הזועף והמתעלל. סקריבוניה נמלאה התלהבות, והמירה חיש-מהר את דתה לדת הזוהר, הופכת לקנאית יותר ויותר, שהיא משקיעה את כל זמנה הפנוי בלימודי קודש. כאשר גילה הנזיר כי חניכתו הצעירה והאדוקה מגלה גם כוחות קסמים והבנה מדהימה של המיסטיקה התאולוגית, המליץ לה בכל מאודו לעזוב את "אימפריית החטאים" ההילאסיאנית ולעקור אל ז'ראל, הארץ הקדושה בה ניתנה בשורת האור, ובה חיו הזוהר וקדושיו.
סקריבוניה השתכנעה, והיגרה לז'ראל במסע ימי רווי סכנות. לטענתה, חוותה נס של הזוהר שהציל את ספינתה מטיבוע בידי ספינות פיראטים אושגוריות, והדבר חיזק את אמונתה עוד יותר.

סקריבוניה התיישבה בעיר הכנסייתית אונטוליה שבצפון מערב ז'ראל, נכנסה למנזר נשים מקומי, ושבה בשמחה להשקיע את אופיה היסודי והקודר בתפילות ובספרים מיסטיים, ביחוד על הנושאים החביבים עליה: מוראות הגהינום, מלחמת הנבחרים בארורים, וחזונות אחרית הימים הרוויים באימה. שמה יצא למרחוק כמוכשרת ומלומדת, ובסופו של דבר נאות השליח הקדוש העומד בראש האקדמיה הכנסייתית הגדולה של אונטולייה לקחת אותה (למרות הסתייגותו מנשים בדרך-כלל) תחת חסותו, ולהעניק לה שיעורים פרטיים במיסטיקה דתית, כשפים ותורות תאולוגיות נסתרות. השליח הקדוש, שהתרשם מאד מקנאותה הדתית הבוערת של האשה הצעירה, יעד לה עתיד גדול בתור מיסיונרית של הכנסיה, אלא שסקריבוניה רצתה לפעול דווקא בגלוריאנה, העיר בז'ראל הנשלטת בידי המרשל ההילאסיאני מילוס קראסוס, אשר אסר על פולחן הכנסיה ורדף את כמריה. סקריבוניה רצתה להצטרף למחתרת הכנסייתית האכזרית אשר פעלה כנגד שלטונו של קראסוס "לפידי הקודש", וכך להלחם בדת הכפירה וב"פנתאון שדי הגהינום", כפי שכינתה את האמונה לתוכה נולדה. יש אומרים, כי למעשה פיללה סקריבוניה, בין היתר, גם לסיים את חייה במות קדושים, ולהפוך למרטירית שתיזכר בהערצה ובאהבה בדורות הבאים.

אלא, שמיד לאחר שהגיעה לגלוריאנה, ועוד בטרם הספיקה להתחיל ולפעול כנגד שלטונו של קראסוס, חלמה סקריבוניה את אותו חלום אשר פקד את כל בני המשפחה. החלום פקד אותה כנבואה או חזון על מלחמת האפוקליפסה והקרבות בין הנבחרים לארורים עליהם הרבתה כל כך לחלום, כאשר בחלומה הופיע קמע השערים כנשק אדיר, אשר עשוי להכריע באותם קרבות אגדיים בין מלאכים לשדים. מאחר וחלומה הזהיר אותה כי אורקאדיוס הערפד מחפש את הקמע אף הוא, החליטה סקריבוניה לעזוב לאלתר את כל תוכניותיה הקודמות ולהקדימו. חפזונה גבר, כאשר שמעה כי אביה קסיוס עזב אף הוא את גלוריאנה זמן מועט לפניה, בכדי למצוא את הקמע. סקריבוניה החליטה להקדים אותו בכך, בכל מחיר. בדרכה, נתקלה בבן-דודה קווינטוס, הגלאדיאטור האגדי, ומכיוון שאף הוא חלם את החלום, והיא היתה זקוקה למלווה חזק, הסכימה ברצון להצעתו כי יעשו את המסע אל ראכנהורף ביחד. זאת, למרות שקווינטוס היה ונשאר מאמין בדת הפנטאון ההילאסיאנית.


אופי והתנהגות
סקריבוניה, קנאית דתית ואישיות קודרת וחסרת תקנה, מזכירה מאד (עד כמה שהשוואה זו מרגיזה אותה) את אביה קסיוס. מספרים עליה, כי מכריה מעולם לא ראו חיוך עולה על פניה, ולו פעם אחת. מנגד, היתה נוהגת לגעור בנזירות אשר צחקו לידה, באומרה כי "מסופר על אדוננו המבורך, הזוהר, כי פרץ בבכי, אולם מעולם לא נאמר עליו כי פרץ בצחוק".
בכך (אם כי היא קשוחה מדי, בדרך-כלל, גם מכדי לבכות), מסתכם בערך אופיה של סקריבוניה. קודרת וחמורת סבר, היא סבורה כי כל תענוג או קלות דעת הינם חטא ובזבוז זמן, אשר יש להקדישו לעבודת הזוהר. קנאותה הדתית היא חסרת פשרות, אם כי כמרבית בני משפחתה, היא איליטיסטית מאד, שומרת בקנאות על כבודה ועל נקיונה, ומתעבת נזירים קבצנים ומלוכלכים המסתובבים סביבה.
המוטו של סקריבוניה הוא "לסבל ילדתיך, האדם, ובסבל תחייה למען תטיב למצוא את הדרך אל מלכות שמיים". היא דוברת תמיד על מטרות קדושות ועל הכנסיה, כאילו היא עצמה אינה קיימת כלל ועיקר כאשה בשר ודם, ואין לה צרכים ושאיפות כלשהם. היא מרבה מאד לשלב בדבריה פסוקים וציטוטים מכתבי הקודש, ביחוד כאשר היא שופטת יריב מובס ודנה אותו למוות ("וכי יכה הזוהר המבורך את החטאים, ויגיפם לפי חרב" או "אנוכי הזוהר, אל נקמות אשר בו בגדת ואת דרכיו נטשת, וכעת תכה בך החרב הקדושה, והכפירה כמוץ תכלה!").
סקריבוניה מתעקשת לדבר תמיד בלשון הצחה והגבוהה ביותר, כאילו היא דורשת בכנסיה, בין אם הדבר מתאים או שאינו מתאים. בשפתה, היא משלבת תמיד משלים וביטויים מכתבי הקודש, ונראית תמיד כמי שנושאת נאומי תוכחה, גם אם אין כוונתה אלא לבקש מהפונדקאי המקומי כי יגיש לה ארוחת ערב.
סקריבוניה מבינה הרבה מאד במיסטיקה, בעיקר בכל הקשור במישורים עליונים ותחתונים, רונות של כח, תורת הנסתר ופענוח חזונות. בניגוד לכל יתר בני משפחתה, היא לא זועזעה כלל ועיקר כאשר שמעה על קריסת הקייסרות ההילאסיאנית. נהפוך הוא: היא מאמינה בכל ליבה, כי האימפריה לא נפלה אלא בגלל חטאי תושביה עובדי האלילים, אשר פריצותם ושחיתותם עוררה עליהם את זעמו של הזוהר המבורך. הנושאים החביבים עליה בשיחות הינם בעיקר מלחמות האפוקליפסה, אשר סקריבוניה מאמינה בכל ליבה כי היא מתקרבת והולכת, ורואה בכל, ובעיקר במפלת האימפריה, סימן לתחילת קץ הימים. לדעתה, לאחר שתבעיר המלחמה הנוראה את כל העולם הידוע, והעמים החוטאים יכלו בחרב ובאש במלחמות שינהלו בינם לבין עצמם, וכנגד לגיונות הגהינום אשר ישטפו את פני האדמה, ינצחו הנבחרים, חסידי אמונת האמת, ויקימו אימפריה אדירה באמת, אשר בה תמשול הכנסיה הקדושה בחסד ובאדיקות, וכל בני האדם אשר יוותרו ימירו את דתם לדת הזוהר.
סקריבוניה היא אשה אכזרית מאד, שאינה נופלת בהרבה מאביה בעניין זה ("באש ובחרב אפיץ את האור, כה אמר אדונינו, הזוהר המבורך"). מאידך, לעיתים היא מסוגלת לגלות מעט רחמים ואנושיות, כאשר נוגעים בליבה (אולם כאמור, זה החריג ולא הכלל). היא ממעטת מאד לבטוח באנשים שאינם כמרים, ונחשבת כאשה מסוגרת ונוקשה, שקשה מאד לרכוש את ידידותה. מנגד, כמה ממכריה טענו כי יש באישיותיה גם צד נוסף, שביר ופגיע הרבה יותר, אותו היא מפחדת מאד לחשוף.


יחסים עם דמויות אחרות
הסנאטור קלאודיוס זוכה לבוז מצד סקריבוניה, הרואה בו שריד תועה-דרך ואומלל לעידן שחלף, שאינו מסוגל כלל ועיקר לראות את האור, ולהבין כי לא האורקים, אלא החטאים ועבודת האלילים הם שהפילו את האימפריה. מרגיז מאד את סקריבוניה כי למרות שידו המענישה של הזוהר נחתה על קלאודיוס בכזו כבדות, הוא עודו שבוי בדרכיו הישנות, ומפנה את גבו אל אור האמת ואל דת הזוהר אשר רק בה טמונה הגאולה.

אביה של סקריבוניה, הלגאט קסיוס, הינו מושא שנאתה של סקריבוניה עוד משנות ילדותה המוקדמות, כאשר היה נוהג להכות אותה ואת אמה באכזריות, ואף גרם, לדעת סקריבוניה, לכך שאמה נפרדה מעליה בגיל כה צעיר. כלפי חוץ, מתייחסת אליו סקריבוניה באדישות, כ"עוד פרא עובד אלילים ורע לב, עץ לבער", אשר אין היא מכירה בו כאביה, כפי שאין הוא מכיר בה כבתו. למעשה, הפצעים שגרם לנפשה בילדותה עודם כואבים לה מאד, והיא אחוזה בתשוקה להשפילו, ולהראות לו כי היא טובה ממנו. למרות הכל, היא תשתדל, עד כמה שניתן, שלא להכנס נגדו במישרין לקרב קטלני.

קווינטוס, בן דודה של סקריבוניה, בעל האופי החביב והאבירי משהו, חביב עליה למדי, למרות שטפשותו ופזיזותו, וכן דבקותו בעבודת האלילים מכעיסים אותה כל פעם מחדש. את המסע בחברתו היא מנמקת בכך שהיא מנסה להחזירו בתשובה ולהאיר את עיניו בדת האמת בכדי להציל את נשמתו, אולם האמת היא כי היא מחבבת אותו ומרגישה בנוח בחברתו. למרות כל תוכחותיה והמריבות ביניהם, סקריבוניה עשויה לגלות כלפי קווינטוס רכות וסובלנות שאין היא מגלה כמעט כלפי איש.

ויפסאניה, הפלדינית המרירה (אשר מאמינה אף היא באמונת הזוהר) נתפסת בעיני סקריבוניה כבעלת ברית טבעית אשר נמנית באופן בסיסי על "הנבחרים" ולא על "הארורים". סקריבוניה מעריכה את כשרונה של ויפסאניה בחרב ואת ידיעותיה התאולוגיות (על אף שאלו נופלות בהרבה משלה), ובמיוחד את מוכנותה לסבול ולהסתכן למען דת האמת (אם כי ויפסאניה תופסת זאת מעט אחרת). לכן, היא מצפה כי ויפסאניה תשתף עמה פעולה, במוקדם או במאוחר.
מנגד, סקריבוניה די כועסת על ויפסאניה בשל היותה רחמנית וסלחנית מדי כלפי כפירה וחטאים, ובשל כך כי אפילו היא, לדעתה, אינה מבינה את חומרת השעה וגדולתה, ואת צו הגורל ההולך וקרב (ובין היתר, לא מכירה בסמכותה הרוחנית של סקריבוניה עצמה). זאת, מפני שככל הנראה, לדעת סקריבוניה, שבויה גם ויפסאניה יתר על המידה בהבלי העולם הזה ובכפן של מסורות וערכים שאבד עליהם הכלח.

טירופילוס: סקריבוניה הופתעה וזועזעה בכל מאדה מאכזריותו של טירופילוס, שכן למרות ששמעה עליו כחוטא קל דעת, לא העלתה על דעתה כי ירחיק עד כדי רצח מרקלה ושירות האורקים הטמאים של אושגורה, הנחשבים בעיניה כחלק אינטגרלי מלגיונות הגהנום. אלא שלאחר שהתעשתה, טוענת סקריבוניה כי הכל היה צפוי מראש - הכיצד תוכל דרך חטא ותועבה כשל המומוס השפל להסתיים בצורה אחרת?
טירופילוס נתפס בעיני סקריבוניה כנציג טיפוסי לעדת הארורים, מפיצי החטאים והטומאה, והיא סבורה כי הוא עושה את רצון נאקרוב והגהינום, אשר מפי משרתיהם למד כשפים אפלים. אין לסקריבוניה ספק כי היא תתמודד עמו בהקדם, כפי שהתמודדו נושאי האור מול בני התוהו בשעתם, ואין לה ספק כי התמודדות זאת תסתיים אך ורק בדרך אחת: שריפת החוטא והמחטיא, על כל בני ליוויתו, בלהבות המוקד הרוחשות - "למען תרד נשמת החיה אשר בקרבו בלהבות גהינומה". בסתר ליבה, רואה סקריבוניה בטירופילוס מעין אנטי-תזה שלה, טומאה מול טוהר, והיא מצפה להתמודדות מולו בכליון עיניים.

אורקאדיוס: אורקאדיוס נתפס בעיני סקריבוניה, בלא ספק, כמבחן העליון אותו תצטרך לעבור. עקרונית, יחסה כלפיו דומה ליחסיו אל טירופילוס, אם כי דווקא המומוס ההולל והפרוורטי הוא שמגעיל אותה יותר. זאת, מפני שאורקאדיוס ומעלליו דומים בעיניה לכל מעללי השדים עליהם קראה ולמדה במשך שנים, ואין בה שום דבר חריג המסוגל להפתיע אותה. סקריבוניה מצפה לקרב מול אורקאדיוס ומשרתיו האפלים, אם כי בפחות התלהבות מאשר לקרב מול טירופילוס, זאת מפני שעד כמה שלא תודה, היא מפחדת מאד מהתקלות זאת, וכלל לא בטוחה כי היא מסוגלת לנצח בה כרגע, מה שמביא אותה להתפלל לזוהר ולקדושים בלא הרף כי יחזקו אותה לקראת מבחן נורא זה, אשר אין לה ספק כי תדרש לעוברו ביום מהימים


יחס כלפי ראכנהורף
בניגוד ליתר בני המשפחה, סקריבוניה מעריכה מאד אנשים קנאים ומסורתיים כמו האכטולדים, ועשויה למצוא חן וחסד בעיני רבים מכמרי המחוז הקנאים, ואף לשתף עמם פעולה - ביחוד כנגד טיפוסים כמו אירופילוס. יתכן מאד, והיא תגייס נזירים וכמרים, או מאמינים פנאטיים שיסייעו לה במשימותיה בראכנהורף. היא תשתולל מזעם כאשר תשמע מבני משפחתה כי האכטולדים הם ברבארים, ועשויה להעיר כי דווקא ההילאסיאנים, אשר דחו את אמונת האמת, הם הברבארים האמיתיים, והמסווה התרבותי אשר בו עטו עצם אינה אלא קליפה נבובה, כמוה כעץ לבער. ראכנהורף עשויה להראות לסקריבוניה כמקום ממנו עשוי, בבוא היום, לצאת צבא של קנאים צדיקים, אשר ילחמו את מלחמות האל כנגד החוטאים והכופרים (גישה אשר עשויה למצוא חן עד מאד בעיני אודו פיראס. אם תהיה אשה כוהנת עמה יסתדר הקנאי החשוך מראכנהורף, תהיה זו ללא ספק סקריבוניה).

 

חזרה לאינדקס של הרפתקני העולם הידוע

חזרה אל סיפורה של שושלת אוראזיס




כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום